תיאור של דלעת ארוכת פרי "בננה ורודה" וטכניקות גידול

דלעת הבננה הורודה ג'מבו בעלת צורה יוצאת דופן, או דלעת הבננה הוורודה, היא מלון אקזוטי. בניגוד לדלעות העגולות הנפוצות ברוסיה, היא מייצרת פירות מוארכים דמויי קישואים. זן זה פותח בארצות הברית והוא ידוע כבר כ-100 שנה, אך הוא הגיע לארצנו רק לאחרונה.

מאפיינים כלליים של הצמח

לשיח גפנים ארוכות, כאשר דלעת אחת תופסת שטח בקוטר של כ-5 מטר ומטפסת במרץ לאורך תומכים. הגפנים החזקות נושאות את משקל הפירות המבשילים. במהלך הפריחה וההבשלה, הבננה הורודה הופכת לדקורטיבית מאוד.

זן דלעת הבננה הורודה יכול להניב פירות רבים לאורך כל הקיץ אם מספקים לו תנאים מתאימים. אפילו במיקום לא נוח, הוא יגמול לבעליו בפרי אחד או שניים גדולים ובעלי מראה ייחודי. הצמח עמיד לרוב המחלות הנגרמות על ידי פטריות פתוגניות, סובל לעיתים רחוקות מריקבון שורשים וסובל היטב תנודות טמפרטורה. בתנאים רוסיים, הוא מתאים למדי לגידול חיצוני.

התשואה של שיח אחד משתנה בהתאם לטיפול שניתן לדלעת הבננה הורודה, ונעה בין 10-15 ל-50-60 ק"ג.

בעזרת שיטות גידול נכונות, עד שלושה פירות יכולים להיווצר ולהגיע לבשלות מלאה על גפן; לשחלות הנותרות אין זמן להתפתח במלואן, וקליפותיהן אינן מתקשות. הן אכילות, אם כי חסרות להן המתיקות של דלעות בשלות לחלוטין. דלעות אלו אינן ניתנות לאחסון, אך ניתן לעבד אותן.

כדי לייצר דלעות שוברות שיאים, מומלץ לאלף את הצמח ל-2-3 גפנים, ולהשאיר 1-2 שחלות על כל אחת. לאחר שגפנים אלו נוצרו, יש להגביל את צמיחת השיח על ידי צביטת קצות הגפן. האילוף מאפשר לכם לגדל צמח קומפקטי יותר שתופס פחות מקום מבלי להתפשר על היבול. איכות התרמילים תהיה גבוהה בהרבה במקרה זה.

תכונות צרכניות של פירות

צורת השחלות, אפילו על צמח בודד, יכולה להשתנות. לרוב, פירות בננה ורודה דומים לדלעת ארוכה (עד 1.2 מטר), אך לא עבה מדי, עם "אף" מחודד. יחס האורך-עובי של בננה כזו הוא בדרך כלל 4:1. לחלק מהדלעות עשויה להיות עיקול עדין, המזכיר את הפרי שממנו הן נקראות.

הקליפה צפופה למדי, בצבע ורדרד-צהוב בהיר, ורכה כשהיא בשלה. ככל שהדלעת מבשילה, הקליפה מתקשחת ומתקשחת כשהיא מגיעה לבגרות ביולוגית. בשלב זה היא מקבלת את הצבע הוורוד האופייני לזן עם גוון כתום. לאחר החיתוך, הקליפה מתקרנפת תחת הסכין.

בשר הדלעת כתום, נטול סיבים וחלק. גננים מדווחים על טעם מעולה: הבשר רך ומתוק באופן מובהק, עם ארומה עדינה של דלעת. הפרי עשיר בחומרים מזינים ובמיקרו-אלמנטים יקרי ערך, כולל ריכוז גבוה של בטא-קרוטן, המעניק לבשר את צבעו.

מגדלי ירקות מציינים כי ניתן לאכול את בשר הפרי הבשל והטעים נא ולשלב אותו בסלטים ובמנות ראשונות. ילדים אוהבים את הירק המתוק הזה. ניתן להשתמש בדלעת במגוון מאכלים טעימים: פרוסות אפויות עם מיונז או שמנת חמוצה, להכין ממנה דייסת דלעת, או לאפות ממנה פשטידות עם בשרה המתוק והריחני.

כשהוא מבושל, טעמו הופך בולט עוד יותר, והארומה מקבלת תווים פירותיים. רבים מציינים שבננות ורודות אינן מתאימות במיוחד למנות בשר דווקא בגלל טעמן המתוק.

דלעות שנקטפו בבשלות ביולוגית (עם קליפה מוצקה שלא תיפגע בציפורן) ניתנות לאחסן טריות. הן נשמרות היטב עד האביב מבלי לאבד את ערכן התזונתי או טעמן. גננים אף מאמינים שבננות ורודות מפתחות את טעמן הטוב ביותר לאחר 1-2 חודשי אחסון. דלעות שנקטפו בבשלות טכנית, עם קליפה רכה, עוברות עיבוד, מכיוון שניתן לאחסן אותן למשך חודש אחד לכל היותר.

פירות דלעת ארוכים משמשים להכנת מיץ דלעת טעים, ריבות, ג'לי ופירות מסוכרים טעימים. ניתן להשתמש בעיסת דלעת בקוויאר ירקות. הדרך הקלה ביותר לשמר דלעת היא להקפיא במהירות את הפרי הפרוס.

טכנולוגיה חקלאית של הזן

לדלעות עונת גידול ארוכה והן מתחילות להבשיל 120-125 ימים לאחר הזריעה. מגדלי ירקות במרכז רוסיה משתמשים לעתים קרובות בשתילים לגידול בננה ורודה בערוגות הגינה שלהם, אך ניתן גם לזרוע זרעים ישירות באדמה באמצעות ערוגות מבודדות וכיסויי פלסטיק.

זרעו זרעים לשתילים בתחילת אפריל. כמו כל הגידולים הקשורים, מערכות השורשים של דלעות רגישות לנזק במהלך השתלה, לכן יש לזרוע אותן בעציצים נפרדים, זרע אחד לכל עציץ. בעת השתילה באדמה, הוציאו בזהירות את הצמח מהמיכל מבלי להפריע לגוש השורשים. יש להשתמש בעציצים כבול רק אם הם מושקים בנדיבות במשך 2-3 השבועות הראשונים לאחר השתילה כדי לאפשר לדפנות המיכל להתרכך.

עבור שתילים, הכינו אדמה פורייה וחדירה מחלקים שווים של חומוס, חול ואדמת גינה. שתילי דלעת לעיתים רחוקות רגישים למחלת הרגל השחורה ויכולים להיות מושפעים רק מטמפרטורות קרקע מתחת ל-12 מעלות צלזיוס. כדי להימנע מזריעת זרעים ריקים ולהמתין לנביטת הנבטים מהר יותר, הגרגירים מושרים ומונבטים לפני הזריעה.

לזרעי בננה ורודה יש ​​צורה יוצאת דופן. שפת הזרע מעובה ונראית סדוקה, כאילו היא נובטת. בחרו זרעים כבדים ושמנמנים והשרו אותם במים חמים למשך שעה-שעתיים. לאחר מכן עטפו את הזרעים במטלית לחה והניחו אותם במקום חמים עד שהשורשים יופיעו. זה עשוי להימשך מספר ימים, והמטלית חייבת להישאר לחה במהלך תקופה זו. כאשר מופיע סדק בקצה המחודד של הזרע וקצה השורש נראה לעין, הניחו את הזרעים בעציצים, ושתלו אותם בעומק של 2-3 ס"מ.

הניחו את כוסות הזרעים במקום חמים (+25°C) ועקבו אחר לחות שכבת האדמה העליונה, כדי למנוע ממנה להתייבש או ליצור קרום. תוך מספר ימים יופיעו זוג עלי פסיגים חזקים. במהלך תקופה זו, הדלעת תזדקק להרבה אור וחום. עד שיגיע הזמן לשתול בגינה, על השתילים יהיו 3-5 עלים.

בעת זריעה באדמה, הזרעים מונבטים כמו שתילים. ניתן לזרוע דלעות בחממה מבודדת בזבל טרי, אשר יחמם את הערוגות במקרה של מזג אוויר קר. הניחו קשתות מעל הערוגות המבודדות וכסו אותן בלוטרסיל או פלסטיק. ניתן לזרוע דלעות בסביבות אמצע מאי, אך יהיה עליכם לעקוב אחר תחזיות מזג האוויר, ובמקרה של כפור, לכסות בנוסף את החממה במחצלות קש מבודדות.

כשמגדלים דלעות, חשוב לספק להן מספיק חומרים מזינים. לשם כך, מדושן את האדמה בערוגות בדשנים מורכבים כמו קמירה לוקס, פרטיקה ואגריקולה, המכילים אשלגן, זרחן וחנקן בפרופורציות הנכונות ומועשרים במיקרו-נוטריינטים. במהלך הפריחה והפרי, ניתן להאכיל את הצמח בדשני זרחן-אשלגן (מונו-אשלגן פוספט, אשלגן גופרתי, סופר-פוספט או תערובות דלעות מוכנות).